077-2341504
argaman@netvision.net.il

הרפואה הגרמנית החדשה®‏ ד”ר רַיְיק גֶאֶרְד הַאמֶר

חמשת החוקים הביולוגיים של ‏‏”הרפואה החדשה”‏

הוצג ע”י ד”ר לרפואה רַיְיק גֶאֶרְד הַאמֶר בקונגרס הבינלאומי הראשון במרכז לרפואה משלימה ואלטרנטיבית לריפוי סרטן

‏14-15 מאי 2005‏
מדריד, ספרד

כיתוב ההרצאה תורגם לעברית ע”י גליה אגמון

הקדמה
חברים וקולגות יקרים, ‏
כבוד גדול הוא לי להציג בפניכם את המתנה הגדולה ביותר שהעניק הבורא לאנושות אי פעם. אני אמנם מכהן ‏כנשיא הקונגרס, אך בו בזמן אני מוחזק בכלא הצרפתי כתוצאה מ”הסתה לעיסוק ברפואה הגרמנית החדשה”. ‏אלה בדיוק המלים שנכתבו בכתב האשמה הרשמי ובגזר הדין. השימוע עומד להתרחש סוף סוף, אם כי באיחור ‏רב, לאחר שמונה וחצי חודשים בהם הוחזקתי במעצר, יום אחרי מלאת לי 70. ‏
ב-1986 רשיוני נשלל מאחר ו”סירבתי לוותר על ‘חוק הברזל של הסרטן’ ולהמירו ברפואה המסורתית”. ‏
במשך 24 השנים האחרונות רדפו אותי, איימו עלי, תבעו אותי לדין והשליכו אותי פעמיים לכלא למרות שלא ‏חטאתי – פרט לכך שגיליתי מחדש את הרפואה החדשה וחמשת חוקי הטבע הפועלים בה, רפואה שהתקיימה ‏מאז ומעולם ותוסיף להתקיים. גבירותיי ורבותיי, זהו פשעי החמור!‏
וכך, בעת שאני מציג בפניכם היום את הרפואה החדשה, יש להבין שבעצם היא “לא חוקית”. למרות שרופאים ‏ופרופסורים אימתו את הממצאים במסמכים חתומים, נראה שבעשרים השנים האחרונות ההיתר לעסוק בה חל ‏אך ורק על רופאים יהודים.‏
הוחלט שכנס זה ייקרא קונגרס ל”רפואה אלטרנטיבית”. אני אישית מכנה אותו בשם “רפואה אלטר-נאיבית”, ‏מאחר והמושג רפואה אלטרנטיבית ימשיך להתקיים רק כל זמן שימשיכו לטשטש את הפירוש וההקשרים ‏האמיתיים שלה. אף על פי כן, אנשים עדיין פונים ל”טיפול רפואי אלטרנטיבי”. ברשותכם אומר כמה מלים על כך. ‏כפי שתראו בעוד רגע, מחלות לכאורה, כפי שהתייחסנו אליהן עד כה, אינן קיימות. תחת זאת, אלה תוכניות ‏מיוחדות ומשמעותיות של הטבע. אין צורך לטפל במחלות ולרפא אותן, אלא לאפשר להן להתרחש מאחר והן ‏בעלות מטרה ביולוגית, תמיד.‏
הקושי שלנו בהבנה הוא בעובדה שבמשך 1500 השנים האחרונות באירופה הנהגנו רפואה בסימפטומים. כל ‏מופע קוטלג בשקדנות ובקנאות כ”שפיר” או “ממאיר”: הסרטן ממאיר, מיקרובים גם, וכן חום גבוה ולֵאוּת. כל ‏סימפטום חוֹלִי נחשב ממאיר שיש להשמידו – כמו את החטא.‏
מאחר ואיש לא ידע או הכיר טיפול סיבתי, התקיימו בערך 1000 סוגי טיפול שונים. אך כל אימת שאימא טבע ‏סיימה את מלאכת הריפוי הטבעי – למרות ניסיונותינו הכושלים להתערב באופן כביכול טיפולי – נחפזנו לשבח ‏את התוצאות כ”הצלחה” בלעדית שלנו. כמה חכמים חשבנו שאנו – ממש שוליית הקוסם.‏
לפני שאציג בפניכם את “הרפואה החדשה”, יותר נכון “הרפואה הגרמנית החדשה”, אסביר בקצרה ברשותכם ‏את מהות השם: שיניתי את “רפואה חדשה” ל”רפואה גרמנית חדשה” מהסיבה היחידה, שנכון לעכשיו קיימות ‏בערך 15 גישות טיפוליות אלטרנטיביות שנקראות “הרפואה החדשה” ומכֵיוַון שלא ניתן להגן על שם מבחינת ‏זכויות יוצרים נאלצתי למצוא שם חדש. החלטתי על “הרפואה הגרמנית החדשה” מאחר והשיטה נחשפה ‏בגרמניה – אומה של הוגים ומשוררים, מוזיקאים, חוקרים וממציאים – ומאחר ורוב השפות האירופאיות מקורן ‏בגרמנית. כתוצאה מכך, בנוסף להיותי מואשם לרוע מזלי בקנאות, כעת מאשימים אותי גם באנטישמיות.‏

חמשת החוקים הביולוגיים של “הרפואה הגרמנית החדשה‎®‎‏”‏
הן הרפואה הקונבנציונלית והן האלטרנטיבית מתייחסות למה שבדרך כלל נקרא “מחלה” כאילו היתה “טעות” ‏של הטבע או כישלון של “המערכת החיסונית”, כאל דבר “ממאיר” שבכוונתו להרוס את האורגניזם ואי לכך יש ‏להלחם בה בכל אמצעי רפואי או צבאי קיים. במהלך 24 שנות עבודה מעמיקה ואינטנסיבית בתחום, התרחקתי ‏שנות אור מרעיון זה. ‏

אין ספק שלא קל לשנות תפיסה ביולוגית-רפואית מסורתית באופן מיידי כשנתקלים במימד חדש זה. בהסברים ‏דלהלן אציג בפניכם סקירה כללית בזמן הקצר המוקצב לי. ‏
‏”הרפואה הגרמנית החדשה” (שכיום נקראת כך) שגיליתי ב-1981 היא מדע טבע מדויק שמבוסס על חמישה ‏חוקים ביולוגיים. היפותזות (הנחות) אינן נדרשות בה והיא ניתנת לשחזור בכל מקרה ופציינט בתנאים מדעיים ‏מחמירים. עובדה זו הוכחה ואושרה רשמית באוניברסיטת טִרנַבָה בסלובקיה, ב- 8/9 בספטמבר 1998.‏
מבחינה רפואית-ביולוגית, ה”רפואה הגרמנית החדשה” תופסת את האורגניזם החי כבלתי נפרד מהנפש, המוח ‏והגוף. כל תהליך נפשי ופיזי נעשה בפיקוח המוח. המוח במהותו הוא ה”מחשב הראשי” של האורגניזם ואילו ‏הנפש היא ה”מתכנת”. הגוף והנפש במהותם הם “מקבלי נתונים” ממוח המחשב (גם כאשר המידע מדויק וגם ‏כשהוא שגוי). יחד עם זאת, לא בכל תנאי הנפש היא התוכניתן של המוח. במקרי פציעות, גם האיבר מסוגל ‏לגרום למוח ולנפש לתגובה אוטומטית. במובן זה ה”רפואה הגרמנית החדשה” שונה לחלוטין מכל תורות ‏הרפואה בכלל, ומהרפואה הסטנדרטית בפרט. ‏
הרפואה הגרמנית החדשה היא מדע טבע אמפירי המבוסס על חמישה חוקים ביולוגיים אשר התקיימו מאז ‏ומתמיד וימשיכו להתקיים. אני רק גיליתי מחדש חוקי טבע אלה. הם תקֵפים לגבי כל אדם, בעל חי וצומח באופן ‏שווה, ואפילו ליצורים בעלי תא אחד – ולמען האמת לגבי היקום כולו. הם תקפים בנוגע לכל מחלה-לכאורה, ‏כחלק מ”תוכנית דוּ-שלבית ביולוגית ייחודית משמעותית של הטבע” (‏MSBP‏).‏
היעדר הַהֶקשר הרפואי של חמשת החוקים הביולוגיים מנע בעדנו להבין למיין ולהעריך נכונה ולו מחלה אחת. ‏לא היינו מסוגלים להבין סרטן על כל המשמעויות שלו מאחר ולתפיסתנו סרטן היה בלתי ניתן לריפוי והתמקדנו ‏אך ורק בהעלמת הסימפטומים מהאיבר. כמו כן לא יכולנו להבין מחלות הנקראות “מדבקות” מאחר ובמקום ‏להכיר בהן כתסמיני ריפוי, ראינו בהן מחלות אלימוֹת ומיקרובים שזוממים להשמידנו.‏
באופן דומה התעלמנו מ”החוק הדו-שלבי של כל מחלה”, מהמישור הפסיכולוגי, המוחי, מחשיבות השימוש ביד ‏ימין או שמאל, מה”משבר אפילפטי או דמוי-אפילפטי”, ומה שנקרא “סינדרום” שהוא גורם מספר אחד לתמותה. ‏
כל השיטות החדשות להבנת וריפוי מחלות מתבססות על הבנת חוק הברזל של הסרטן, החוק הביולוגי הראשון, ‏המכוּנֶה ‏DHS‏=סינדרום דירק האמר (סד”ה), הנקרא כך על שם בני דירק שמותו הבלתי צפוי היה הגורם לכך ‏שפיתחתי סרטן באשכים.‏
‏”חוק הברזל של הסרטן” נקרא “ברזל” מאחר והוא חוק ביולוגי. לדוגמא, העובדה שלילד תמיד יהיו אם ואב היא ‏חוק ביולוגי. לעולם יהיו שני משתתפים מעורבים ביצירת ילד. ב”רפואה הגרמנית החדשה” ישנם חמישה חוקים ‏ביולוגיים שהם חוקי ברזל. ‏

החוק הביולוגי הראשון
חוק הברזל של הסרטן
לחוק הברזל של הסרטן שלושה קריטריונים.‏

הקריטריון הראשון
כל “תוכנית ביולוגית ייחודית משמעותית” (‏MSBP‏) נובעת מ-סד”ה (סינדרום דירק האמר) שהוא הלם חריף, ‏דרמטי קיצוני ומבוֹדֵד שתופס אותנו באופן לא צפוי ולחלוטין לא מוכנים. הלם הקונפליקט קורה בו זמנית ‏בשלושה מישורים:‏

‏1.‏ במישור הנפשי
‏2.‏ במוח
‏3.‏ באיבר הרלוונטי

בתמונה נראה שוער שנתפס “על הרגל הלא נכונה”. ‏
הוא נראה מבולבל למראה הכדור אותו ציפה לראות בפינה השניה, ואינו ‏מסוגל לסגת ממצב “הרגל הלא נכונה”. ‏
זהו מצב אופייני ל-‏DHS‏ (סד”ה). ‏

סד”ה הוא הלם חריף, דרמטי קיצוני ומבוֹדֵד שחל כתוצאה מקונפליקט, אשר תופס אדם “על הרגל הלא נכונה”. ‏יחד עם זה, בזמן אירוע סד”ה מקבל הפרט הזדמנות לפצות על הפגיעה ולהתמודד עם המצב הבלתי צפוי. ‏ברגע ה-סד”ה מעורר ההלם הפעלת “תוכנית ביולוגית ייחודית משמעותית” (‏MSBP‏) שפועלת במישור הנפשי, ‏המוחי ובאיבר הרלוונטי במקביל. “תוכנית ביולוגית ייחודית” זו היא נראית לעין וניתנת למדידה.‏
מהרגע בו חל אירוע סד”ה הפרט חוֹוֶה מתח מתמשך, למשל – כפות ידיו וכפות רגליו קפואות, הוא חושב על ‏הקונפליקט יום וליל ללא הפסק בניסיון למצוא פתרון. בד”כ יתקשה לישון ואם יצליח, זה יהיה בחלק הראשון של ‏הלילה, הוא חסר תיאבון, מאבד משקל. זהו מה שאנו מכנים השלב הפעיל של הקונפליקט.‏
אנו נראה שבניגוד לבעיות רגילות בחיי היומיום, קונפליקט ביולוגי גורם לפציינט מצב של מתח שרירים מתמשך ‏ותסמינים מאד ספציפיים שאותם לא ניתן לפספס.‏
מצב זה ישתנה רק כאשר הפציינט יפתור את הקונפליקט. כאשר יימצא פתרון, מתח השרירים ירד מאחר וכעת ‏תור הנפש להחלים. בשלב זה הפציינט חש לרוב כבד ועייף אך משוחרר ממתח. התיאבון תקין, חום גופו עולה, ‏לעיתים חום גבוה וכאבי ראש. בשלב זה הוא ישן טוב, אם כי בד”כ אחרי 3:00 בבוקר. זהו מה שאנו מכנים שלב ‏פתרון הקונפליקט.‏
בני אדם עשויים להתנסות במצבי הלם קונפליקט רבים ולא לחלות, אך בעיקר במקרים בהם היה לנו מספיק זמן ‏להתכונן לקונפליקטים.‏
ברגע ה-סד”ה עשוי לקרות משהו נוסף – בו ברגע נסללות מסילות עליהן תתפתח המחלה. המסילות הן היבטי ‏קונפליקט נוספים הקשורים ל-סד”ה, למשל נסיבות הקשורות לרגע אירוע ה-סד”ה. בדיוק כמו תמונה המצולמת ‏עם פלאש אך ללא שאנו מודעים לכך, ברגע התרחשות סד”ה בני אדם (ובעלי חיים) “אוספים” רשמים נלווים ‏דוגמת צלילים, ריחות, תחושות וטעמים ומאכסנים אותם עד מותם. כאשר הפציינט יתקל בעתיד ברישום דומה, ‏יתכן שהקונפליקט יופעל מחדש.‏
בנוסף, יתכן שחמש או שש “מסילות מִשנה” (נסיבות נלוות בעלות חשיבות) יופעלו במקביל למסילה הראשית. ‏חשוב להבין שהקונפליקט עלול לצוץ מחדש כתוצאה מאחת ממסילות המשנה. לכן הן נקראות “מסילות”. ‏
אנו נוהגים לפרש מסילות אלה כ”פתולוגיות”, להתייחס אליהן כאל אלרגיות שיש להלחם בהן או מכנים אותן ‏‏”קדחת השחת”, “אסטמה”, “נגעי עור” וכד’ ולשייך אותן באופן אקראי לקונפליקטים שונים בשלבים השונים על ‏כל הסימפטומים הפיזיים והמוחיים. ‏

דוגמא: אם צעירה עוברת בדיקה לצורך הוכחת אבהות, ‏והבדיקה מציתה בה קונפליקט אם-ילד שגורם לסרטן השד. ‏
במהלך הבדיקה החודרנית חווה האם פחד גדול מכך שהעובר ‏ייפגע. למרות שהתינוק נולד לבסוף בריא לחלוטין, האם חוותה ‏את כל ההתרחשויות על מסלול קונפליקט שנוצר. ‏
בכל פעם שהאם מקבלת מכתב מעו”ד או בית משפט היא ‏נופלת מחדש למסלול זה והגידול ממשיך לתפוח. ‏
לכן ה-סד”ה כולל לא רק את רגע השוֹק החמור של קונפליקט ‏דרמטי שתופס אותנו לא מוכנים, אלא שתוכן הקונפליקט קובע ‏גם היכן במוח יופיע “מוקד הַאמֶר” ובאיזה איבר ייווצר סרטן, ‏נמק או כשל תפקודי. מכל מקום, ניתן לראות שהרבה יותר עלול ‏להתחולל ברגע אירוע ה-סד”ה: ברגע זה בדיוק ממוקמים ‏המסלולים לאפיזודות החוזרות ונשנות.‏

הקריטריון השני
ברגע אירוע ה-סד”ה, הקונפליקט הביולוגי קובע את מיקומו של מה שמכוּנֶה “מוקד האמר” (‏HH‏) וכן את ‏מיקום הגידול או מחלה דומה באיבר הרלוונטי.‏
ברגע אירוע ה-סד”ה מופעלת “תוכנית ביולוגית ייחודית משמעותית” (‏MSBP‏) אשר מתקיימת בו זמנית בנפש, ‏במוח ובאיבר. בתיאוריה, שלושת מישורים אלה משמשים כלי יעיל לדיאגנוזה וקביעת טיפול. במציאות שלושת ‏המישורים מהווים בעצם יחידה אחת.‏
כל קונפליקט הוא בעל תוכן מאד ספציפי שמוגדר ברגע ה-סד”ה. תוכן הקונפליקט נקבע “באופן אסוציאטיבי”, ‏כלומר באופן שעוקף את התודעה שלנו. אנו חושבים שאנו חושבים, אך הקונפליקט כבר נוצר אסוציאטיבית ‏שבריר שניה לפני שהספקנו לחשוב אפילו.‏
ההלם הבלתי צפוי מותיר במוח צלקת אותה ניתן לראות בסריקה ממוחשבת של המוח. פגיעה זו שהינה בעלת ‏צורה טבעתית, נקראת “מוקד האמר” (‏HH‏). מושג זה טבעו בעצם מתנגדיי, שכינו מבנים טבעתיים אלה בלעג ‏‏”הפוֹסִים המפוקפקים של האמר”. “פוסים” הם מערך של טבעות המתפשטות מהמרכז בדומה לאדוות מים ‏המתפשטות כשמשליכים אבן.‏
כל קונפליקט מתקשר לאיבר מסוים בגוף וכן לאזור מאד ספציפי במוח, אשר שולט ומפקח על התהליך המתחולל ‏ברמה הפיזית, באיבר.‏
השינויים שחלים במוח (הצלקת הטבעתית) נראים לעין מייד עם תחילת אירוע ה-סד”ה. ‏

‏”מוקד האמר” (‏HH‏) במרכז המערך הטבעתי בתחילת שלב הריפוי

גודל הגידול והיווצרות נמק או שינוי במבנה התא הם ביחס ישיר לגודלו של “מוקד האמר” (הצלקת הטבעתית) ‏במוח. ככל שהקונפליקט אינטנסיבי יותר – הגידול צומח יותר מהר, הנמק מתפשט יותר, ונוצר שינוי ניכר יותר ‏במבנה התאים במקרים של סרטן שלא חושף התרבות תאים.‏
בשלב זה מתפתחת במוח נפיחות זמנית שעלולה לגרום לבעיות – למשל אם הקונפליקט נמשך זמן ארוך מדי, או ‏אם הבצקת במוח ממוקמת באזור לא נוח, או כשמוקד הבצקת הוא פנימי. הנפיחות באיבר והבצקת באזור ‏הקשור לו במוח, מוגברות מאד ובמקביל הכליות מתמלאות נוזלים, מצב שאנו מכנים בשם “הסינדרום”. בשלב ‏זה “מוקד האמר” (‏HH‏) מוגדל ומתפשט, ולכן מרחיק את רקמות המוח – דוחף אותן מהמרכז החוצה.‏
מוקד ה-‏HH‏ במוח בשני השלבים (השלב הפעיל של הקונפליקט ושלב הפתרון) ממוקם באותו מיקום, אך שונה ‏במהותו: בשלב הקונפליקט, ה-‏HH‏ במוח נראה כמבנה טבעתי מדויק ובשלב הפתרון או הריפוי הוא נראה נפוח, ‏בצקתי וכהה. בתום שלב הריפוי מופיעה באזור רקמת חיבור בלתי מזיקה שתפקידה לאחות את ה-‏HH‏. ‏
הרקמה הלבנה הצפופה באזור מוקד ה-‏HH‏ אותה ניתן לזהות בקלות בשיקוף ממוחשב בעזרת יוֹד ליצירת ‏קונטרסטיות, מצביעה על תהליך ריפוי באזור ה-‏HH‏ במוח ואינה סיבה לבהלה כלל וכלל.‏
לאחר שלב הריפוי, ה-‏HH‏ במוח נראה כצלקת פשוטה – תוצאה של השלמת תהליך ריפוי מוצלח. לרוע המזל, ‏מערך טבעתי זה (‏HH‏) מפורש כ”גידול” מסוג ‏glioma ,astrocytoma ,oligodendroglioma ,glioblastoma‏ ‏ונוהגים להסירו באופן מיידי, מה שפוגע בהחלמת הפציינט. מאחר ותאי המוח אינם מתחלקים לאחר הלידה, ‏גידולים במוח פשוט אינם קיימים‎ !‎

החץ מימין: “מוקד האמר” (‏HH‏) באונה הימנית לאחר התקף לב (קונפליקט ‏טריטוריאלי) ‏
החץ משמאל: גידול קרצינומה של האשכים (קונפליקט של אובדן כבד) באשך ימני ‏‏(בשלב החלמה)‏

הפציינט בדוגמא הנ”ל – איכר שסבל מ-‏DHS‏ (סד”ה) שישה חודשים מוקדם יותר לאחר שבנו היה מעורב ‏בתאונת אופנוע. הבן שהה זמן ארוך בטיפול נמרץ והפציינט סבר שבנו יישאר נכה, אך הבן החלים לחלוטין. ‏ארבעה שבועות לאחר שהבן חזר לחווָה לקה האב בהתקף לב וסבל מסחרחורות, כאבי ראש וקשיים בשיווי ‏המשקל. התקף הלב של האב אירע לאחר פתרון הקונפליקט.‏

בעולם החי, גם אייל זכר עלול לסבול מקונפליקט ביולוגי. מאבק על טריטוריה עם אנגינה פֶּקטוֹרִיס במהלך הפעיל ‏של הקונפליקט, כשהיריב מסלק אותו מהטריטוריה. מייד לאחר המאבק דפנות העורק הראשי מתרחבות ‏ומאפשרות ללב לשאוב כמות כפולה או משולשת של דם, מה שמאפשר לצבי להמתין וברגע המתאים להלחם ‏באויב ולזכות מחדש בשליטה על הטריטוריה. הצבי זוכה במרץ וכוח רק הודות ל”תוכנית ביולוגית ייחודית” ‏שנכנסה לפעולה. בלעדיה לא יוכל לנצח. אם היו נותנים לצבי סמי הרגעה לא היה לו סיכוי להחזיר לעצמו שליטה ‏בטריטוריה. ‏
‏”טריטוריה” עבור גבר יכולה להיות מתורגמת לעסק שלו, בת זוגו, משפחתו או עבודתו. בני אדם חולקים כמה ‏טריטוריות – אפילו מכונית יכולה להיתפס כ”טריטוריה”. אצל בני אדם נבחין בהתקף לב רק לאחר שהקונפליקט ‏פעיל במשך 3-4 חודשים לפחות. עם זאת, במידה והשלב הפעיל של הקונפליקט מתארך מעבר לתשעה ‏חודשים, התקף הלב יהיה קטלני לרוב.‏
שונה מזה הוא אוטם שריר הלב (עליו מפקח מרכז המוח). כאן האדם יחווה את תוכן הקונפליקט כ”אני המום ‏לגמרי”. השלב הפעיל של הקונפליקט מתגשם כנמק בשריר הלב. במהלך שלב ההחלמה ובמיוחד במקרה של ‏התקף דמוי-אפילפטי שמצביע על מפנה, הפציינט ילקה בהתקף לב אפילפטי או אוטם שריר הלב. ‏

הקריטריון השלישי
ה-‏MSBP‏ (תוכנית ביולוגית ייחודית משמעותית) מתפתח בכל שלושת המישורים, החל ב-‏DHS‏ (סד”ה) דרך ‏פתרון הקונפליקט (‏CL‏) ועד התקף דמוי אפילפטי (‏EC‏) בשיא שלב ההחלמה וחזרה לתפקוד נורמלי, ‏ומתרחש תמיד בו זמנית.‏
התפתחות ה”תוכנית הביולוגית הייחודית המשמעותית” מתרחשת בכל שלושת המישורים במקביל. במידה ‏והקונפליקט ייעשה אינטנסיבי יותר, יתכן שצמיחת הגידול תואץ. אם הקונפליקט מאבד מעוצמתו, זה יתבטא בכל ‏שלושת המישורים. כאשר נמצא פתרון לקונפליקט, שלב הריפוי מתחיל בכל שלושת המישורים, והידרדרות ‏תתבטא אף היא בשלושת המישורים במקביל.‏
ה”קונפליקטוליזיס” (‏CL‏) הוא שלב מאד ברור מאחר ולכל מחלה יש תסמיני ריפוי מאד ספציפיים שמופעלים רק ‏כשנמצא פתרון לקונפליקט. אם נתשאל את הפציינט על הקונפליקט, נדע מה במישור הפסיכולוגי. אם קיים ‏שיקוף ממוחשב של המוח, נדע מה במישור המוחי. במישור הפיזי (איבר) נראה למשל שיתוק, נוירו-דרמטיטיס, ‏סוכרת וכו’.‏
מה שמדהים ב”רפואה הגרמנית החדשה” הוא – שלא רק שניתן ללמוד ממיפוי המוח מהו הקונפליקט הביולוגי, ‏מהו תוכן הקונפליקט, איזה איבר מעורב והאם התאים משתכפלים או מתים – אלא גם לקבוע האם הקונפליקט ‏עדיין פעיל או שכבר נמצא פתרון.‏

החוק הביולוגי השני
החוק הדו-שלבי של כל ‏MSBP‏ (“תוכנית ביולוגית ייחודית משמעותית”) בתנאי שלקונפליקט יש פתרון
חוק טבע זה הופך על פיו את האופן בו אנו מבינים את תחום המחלות, מאחר וכל המחלות מתנהגות לפי דפוס ‏דו-שלבי זה. מאחר ולא היינו מודעים ליחסים אלה, זיהינו בעבר כמה מאות מחלות כ”מחלות קרות” וכמה מאות ‏כ”מחלות חמות”. המאפיינים אצל חולים ב”מחלות קרות” הם עור קר, גפיים קרים, מתח מתמשך, אבדן תאבון, ‏קשיים בהרדמות או שינה מופרעת. לחולים ב”מחלות חמות” גפיים חמות או לוהטות, לעיתים חום גבוה, תאבון ‏בריא ועייפות ניכרת.‏

בכל המחלות הנחשבות “חמות” התעלמו מתופעות המופיעות לאחר שלב ההחלמה, או שהתייחסו אליהן כאל ‏‏”מחלות” בפני עצמן. לגבי “מחלות חמות” לכאורה – שהן בעצם תהליך החלמה לאחר השלב האקטיבי של ‏הקונפליקט – התעלמו מהשלב הקר וכן התייחסו אליו כאל מחלה בפני עצמה. כיום ידוע שמחלות שזוהו כשתי ‏מחלות שונות, הן בעצם אותה “תוכנית ביולוגית ייחודית משמעותית” אחת (‏MSBP‏).‏
תישאל השאלה מדוע רופאים לא זיהו עדיין את הדפוס הדו-שלבי הזה אם הוא כל-כך ברור. הסיבה לכך היא ‏פשוט מאחר ולא לכל קונפליקט יש פתרון. אם אין פתרון, המחלה נשארת בשלב אחד, ובמלים אחרות, האדם ‏נשאר במצב של קונפליקט פעיל, נובל ומת כתוצאה מחולשה או רזון. ‏
בדיעבד, הרפואה המסורתית לא צלחה בהבנת ולו “מחלה” אחת בלבד.‏

הדיאגרמה להלן מראה שעם ‏DHS‏ (סינדרום דירק האמר) מחזור נורמאלי של יום-לילה הופך ל”סִימְפָּטִיכוֹטוֹניָה” ‏‏(‏sympathicotonia‏). פתרון הקונפליקט מפעיל שלב וַאגוֹטוֹניָה (‏vagotonia‏) מתמשך. שלב הואגוטוניה מופרע ‏ע”י התקף אפילפטי או דמוי אפילפטי לכאורה, שמתרחש בשיא שלב הריפוי. התקף זה מצביע על נקודת מפנה ‏קריטית במהלך שלב ה-וָאגוֹטוֹניָה.‏
בכל מחלה בה נמצא פתרון לקונפליקט, קיים שלב פעיל של הקונפליקט ושלב החלמה. ובכל שלב החלמה – אם ‏אינו מופרע ע”י הישנות – קיים משבר אפילפטי/דמוי אפילפטי, כמו המפנה שמתחולל בשיא ה-וַאגוֹטוֹניָה. ‏
משבר אפילפטי או דמוי אפילפטי הוא התרחשות בה הטבע נוקט מזה מיליוני שנים. זהו משבר שמתרחש בכל ‏שלושת המישורים בו זמנית. מטרת המשבר בשיא שלב ההחלמה הוא להחזיר את האורגניזם לתפקוד. מה ‏שאנו מכנים לרוב התקף אפילפטי מלווה בעוויתות שרירים הוא סוג מסוים של משבר אפילפטי המתרחש לאחר ‏שנמצא פתרון לקונפליקט מוטורי.‏
משבר דמוי אפילפטי קורה בכל סוג מחלה, אך בשינויים קלים בין מחלה למחלה. המושג “דמוי-אפילפטי” פירושו ‏שההתקף אינו מלווה בעוויתות שרירים חזקות כפי שבקונפליקט מוטורי, אלא בסימפטומים שונים. לכל מקרה ‏של קונפליקט ביולוגי או מחלה ישנו סוג ספציפי שונה של משבר דמוי-אפילפטי. ‏
הטבע יצרה תחבולה נאה למקרה משמעותי מעין זה. תוך כדי תהליך ההחלמה הפציינט חוֹוֶה לפתע הופעה ‏מחודשת של הקונפליקט, ובעצם הוא חווה מחדש את אותו הקונפליקט לזמן קצר (השלב האקטיבי של ‏הקונפליקט), כולל כפות ידיים קרות, זיעה קרה וכל תסמיני המתח שחווָה בשלב האקטיבי. זה מסביר גם את ‏הכאב החריף של אנגינה פקטוריס בזמן התקף לב. ‏
פעמים רבות המשבר הדמוי-אפילפטי מציג אתגר רפואי ממשי, לדוגמא דלקת ראות, התקף לב לאחר קונפליקט ‏טריטוריאלי, אוטם שריר הלב הימני מלווה בתסחיף ריאות, אבדן הכרה בעקבות קונפליקט פרידה, סוכרת או ‏היפוגליקמיה.‏

לדוגמא, לפציינט הסובל מאוטם שריר הלב עם קונפליקט שנמשך מעל 9 חודשים יש סיכוי נמוך ביותר לשרוד ‏בעזרת טיפול רפואי מקובל. ממעקב שערכנו בּוִינֶה אחר התקפי לב למדנו שאפילו פציינט אחד עם קונפליקט ‏אקטיבי על רקע טריטוריאלי שנמשך מעל 9 חודשים בממוצע, לא שרד. במקרה של “סינדרום” (צבירת נוזלים) ‏המצב שונה. כיום ניתן להפחית את רמת הסיכונים ע”י שנטפל בפציינט 6-3 שבועות לפני פרוץ משבר אפילפטי, ‏כשאנו צופים התקף לב למשל.‏
קריטריון מאד חשוב ב”רפואה הגרמנית החדשה” הוא נושא היד בה הפציינט משתמש. כאשר לא ידוע אם ‏הפציינט הוא ימני או שמאלי לא ניתן לטפל ב-‏GNM‏. בנוסף לזיהוי היד הפעילה, באותה מידה חשוב לדעת את ‏גיל הפציינט, מינו ומצבו ההורמונאלי, אצל אישה למשל – האם עדיין יש מחזור חודשי, האם נוטלת גלולות ‏למניעת הריון, האם השחלות הוסרו או טופלו בקרינה, האם הפציינט מקבל טיפולים כימותרפיים, תרופות ‏הורמונאליות וכו’. ‏
הדרך הקלה ביותר לקבוע באיזו יד משתמש הפציינט היא לבקשו למחוא כפיים.‏

היד העליונה היא היד העיקרית וקובעת באיזו יד הפציינט משתמש. אם היד הימנית עליונה, הפציינט הוא ימני, ‏אם השמאלית – הוא שמאלי. בדיקה זו הכרחית כדי לקבוע איזה צד במוח הפציינט מפעיל. קיימים שמאליים ‏רבים שאימנו עצמם להשתמש ביד ימין, שסוברים כי הם ימניים.‏
שימוש בשמאל או ימין מתחיל מהמוח. כשמדובר בגזע המוח אין משמעות לימני-שמאלי. כלומר, התפתחות ‏המוח הקטן מתחילה כבר בשלב חלוקת התאים בעוּבּר, אז גם נקבע באם אדם ימני או שמאלי. הימניים, בניגוד ‏לשמאליים, מעבירים את הקונפליקט לצד המנוגד במוח. אצל השמאליים “הקיטוב” בין הנפש למוח שונה. ‏
לפי ה”רפואה הגרמנית החדשה” זו טעות חמורה לשכוח לשאול פציינט האם הוא ימני או שמאלי, מאחר ופרט ‏זה הוא החשוב ביותר להבנת הקורלציה בין הקונפליקט למוח (‏HH‏, מוקד האמר) וכן סרטן או נמק באיבר. ‏קביעת הצד קובעת את “הדרך” לפיה הקונפליקט מקביל למוח וכן באיזה סוג “מחלה” הפציינט עלול ללקות ‏ואיזה סוג של קונפליקט.‏
ניקח לדוגמא את המוח הקטן. הקונפליקטים משפיעים על כל צד של המוח באופן שמתאים לנושא מסוים, למשל: ‏כאשר אישה היא ימנית, קונפליקט הקשור לדאגת אם לילד תמיד פוגע בצד הימני של המוח הקטן ומשפיע על ‏הבלוטות בחזה השמאלי. גם אם תסבול מקונפליקט נוסף בהקשר לילד אחר, או קונפליקט אם-ילד בהקשר ‏לאימא שלה, הקונפליקט עדיין פוגע דרך המוח הקטן באותו אופן. ‏
עם זאת עלינו לעשות הבחנה למקרה בו האם אינה רואה, או רואה חלקית את ילדה כ”ילד” אלא יותר כשותף. ‏בתסריט כזה הקונפליקט יפגע בצד ההפוך במוח הקטן וסרטן השד יתגשם בשד הימני, מאחר והצד השמאלי של ‏המוח הקטן מקושר לצד ימין של הגוף, הצד של ה”שותף”. במושג “שותף” הכוונה היא לא רק לבן זוג, חבר אב ‏או אח, אלא גם אחות, חמות, שכנים וכו’. ‏

סריקת ‏CT‏ מוח – סרטן השד
מוח ימני, שד שמאלי (בלוטות)‏
קונפליקט דאגת אם-ילד או ילד-אם אצל אישה ימנית

דוגמא: אם סבלה מקונפליקט דאגת אם/ילד לאחר שהילד נפצע קשה כשנדרס ע”י רכב. האם האשימה עצמה ‏‏(“לו רק השגחתי שיהיה לידי”). מרגע זה ואילך הגפיים של הפציינטית קרות, אינה יכולה לישון, מאבדת תיאבון ‏ומשחזרת את הקונפליקט ללא הרף, בעיקר אם אינה מסוגלת לדבר על הקונפליקט.‏
בשלב הפעיל של הקונפליקט, בזמן שהאם עוסקת ללא הפסק במה שקרה, אנו רואים התרבות תאים בבלוטות ‏השד השמאלי (אם היא ימנית) שנקראים “סרטן השד”. בנוסף לצמיחה הסרטנית נראה (בסריקה ממוחשבת) ‏בצד השמאלי של המוח הקטן, השולט על השד השמאלי, צורת טבעת חדה כסימן לפעילות הקונפליקט או במלים ‏אחרות, כסימן לפעילות של “תוכנית ביולוגית ייחודית משמעותית”.‏
הגידול בבלוטת השד ימשיך לגדול כל עוד הקונפליקט פעיל. פתרון הקונפליקט יכול לקרות רק כאשר הילד ‏מבריא. ברגע זה הבלוטה בשד מפסיקה לגדול. ‏

פציינטית עם פוליפ סרטני בשד
א)‏ קונפליקט אם/בן, או
ב)‏ קונפליקט בן/אם
לשם השוואה: קונפליקט עם תוכן אימהות, קרצינומה שמרכזה בקליפת המוח – ‏קונפליקט פרידה מלווה בכיבים בתעלות החלב בשלב הפעיל של הקונפליקט, ‏והתנפחות ואדמומיות השד בשלב ההחלמה.‏

במקרים בהם שני קונפליקטים פוגעים במוח הקטן, אחד בכל צד (לשד הימני ולשד שמאלי) מדובר ב”מצב ‏סכיזופרני של המוח הקטן”. קונסטלציה כזו נובעת מהפרעה אמוציונלית חריפה בעלת טבע פרנואידי-הזייתי, אך ‏שלא פוגעת בהלך מחשבה הגיוני. פציינטים מתארים מצב זה ככבויים רגשית, כאילו היו ריקים מכל רגש, חסרי ‏יכולת להרגיש רגש כלשהו (מצב שמכונה “פרנויה א-סוציאלית”).‏
סכיזופרניה היא “תגובת חירום של האורגניזם”, כאשר אדם לא רואה כל דרך לפתרון הקונפליקט. בעבר כבר ‏הועלתה סברה שסכיזופרניה (“פיצול מוח/מחשבות”) קשורה למצב בו הויברציה בצד אחד של המוח שונה ‏מהצד השני, אך איש לא חשב שמצב זה נגרם כתוצאה משני קונפליקטים ביולוגיים אקטיביים, למרות שעל פניו ‏זה כל-כך ברור. ‏
רוב הפסיכיאטרים מצוידים בסורק (‏CT‏) אך איש לא הבחין בכלום מעולם. מדוע? מאחר ולפסיכיאטר אין כל ידע ‏על סריקות מוח והמומחים לרדיולוגיה אינם מתעניינים בקונפליקטים ביולוגיים. ‏

המוח הקטן – קונסטלציה אופיינית של סכיזופרניה ‏

החוק הביולוגי השלישי
המערכת האוֹנְטוֹגֶנֶטִית של “תוכנית ביולוגית ייחודית משמעותית” של סרטן ומחלות קשות אחרות
אמבריאולוגיה (תורת העוּבָּר) מבחינה בשלושה סוגי רקמות עובריות בהתפתחות העוּבָּר: “אֶנְדוֹדֶרִם” (רקמה ‏עוברית פנימית), “מֶזוֹדֶרם” (רקמה עוברית אמצעית) ו-“אֶקְטוֹדֶרם” (רקמה עוברית חיצונית), אשר מתפתחות ‏כבר בשלבים הראשוניים של צמיחת העובר. כל האיברים כולם מקורם מאותן שלוש רקמות עובריות. ניתן לייחס ‏כל תא ואיבר בגופנו לאחת משלושת הרקמות העובריות האלה.‏
החוק הביולוגי השלישי ב”רפואה הגרמנית החדשה” מסווג את כל המחלות בהתאם ליחסן לרקמה עוברית ‏ספציפית. ע”י סיווג כל סוגי גידולים, נפיחויות וכיבים לפי להתאמתם לאחת הרקמות, נמצא שלכל ה”מחלות” ‏הקשורות לאותה רקמה חולקות מאפיינים מיוחדים (לגבי ה”מזודרם” עלינו להבחין במה שנשלט ע”י המוח ‏הקטן והנשלט ע”י לשד המוח).‏
כתוצאה מהאבולוציה, לכל אחת מהרקמות העובריות שייכים:‏
• חלק ספציפי של המוח
• סוג ספציפי של קונפליקט ‏
• מיקום ספציפי במוח
• היסטולוגיה (התפתחות רקמות הגוף) ספציפית לחלוטין
• מיקרובים ספציפיים לרקמה העוברית ‏
ובנוסף: לכל מחלה או ‏MSBP‏ במובנים התפתחותיים, ישנה משמעות ביולוגית מאד ספציפית.‏
לכל תא ואיבר הנגזרים מהרקמה העוברית הפנימית ישנו ממסר או מרכז פיקוח בגזע המוח, החלק העתיק יותר ‏של המוח, ממנו הם מקבלים הנחיות. ‏

ישנם חוקים ברורים לגבי המיקום שלהן, הן מתחילות בצד האחורי-ימני במחלות הפה ואזור אף-אוזן-גרון, ואז ‏ממשיכות בניגוד לכיוון השעון לאורך צינורות המעיים ומסתיימות בשלפוחית השתן.‏
מבחינת הרקמות, כל סוגי הקרצינומה ללא יוצא מן הכלל הם קרצינומה-פוליפית . כל האיברים הנגזרים מרקמה ‏עוברית זו יוצרים התרבות תאים במשך השלב הפעיל של הקונפליקט, בצורת גידולים דחוסים, למשל בכבד, פי ‏הטבעת, ריאות. ‏
לכל תא ואיבר הנגזרים מהרקמה העוברית החיצונית ישנו מרכז פיקוח בקליפת המוח הקטן, החלק הצעיר יותר ‏של המוח, ממנו הם מקבלים הנחיות. ‏

במקרים של סרטן, כולם מחוללים אבדן תאים בצורת כיבים בשלב הפעיל של הקונפליקט או שינוי תפקודי ביולוגי ‏משמעותי (השינויים הם בחלקם שיפור ובחלקם ליקוי תפקודי, כמו שיתוק מוטורי, סוכרת וכו’). בשלב ההחלמה ‏הכיבים מתרפאים ותפקוד האיבר מתחדש.‏
בנוגע לרקמה העוברית האמצעית, אנו מבדילים בין הקבוצה הישנה והקבוצה החדשה.‏

לכל התאים והאיברים המשתייכים לקבוצה החדשה של הרקמה העוברית האמצעית ישנו מרכז שליטה משלהם ‏בלשד המוח. במקרי סרטן תאים איברים אלה יוצרים נמקים או חורים ברקמות בשלב הפעיל של הקונפליקט, ‏למשל בעצמות, בכליה או בשחלות.‏

איברי ‏Mesoderm‏ הנשלטים ע”י המוח הגדול מייצרים נמקים או פוגעים בעצמות בשלב הפעיל של הקונפליקט. ‏בשלב ההחלמה הרקמות הפגועות מתחדשות.‏
כאן ניתן לראות בבירור שסרטן אינו תוצאה של התרבות מהירה של תאים אלא תהליך משמעותי ואפילו צפוי ‏בתאום מושלם עם ה-אונטוגנסיס (מחזור החיים של אורגניזם). ‏

צהוב = גזע המוח ‏
‏”אנדודרם” – ‏Endoderm

כתום/צהוב-מפוספס = המוח הקטן
‏”מזודרם” – ‏Mesoderm

כתום/אדום-מפוספס = לשד המוח
‏”מזודרם” – כנ”ל

אדום = קליפת המוח
‏”אקטודרם” – ‏Ectoderm ‎

זו הסיבה לכך שהמקור והגורם למחלות סרטניות לא היו ניתנים לסיווג והבנה. “חוק הברזל של הסרטן” ו”חוק ‏שני השלבים לכל מחלה” מאפשרים לנו לראשונה סדר שיטתי לכל סוגי הרפואה. ‏

‏(החלק התחתון בדיאגרמה מתייחס לדיאגרמת החוק הביולוגי השני)‏

הדיאגרמה מציגה שתי קבוצות שונות: הקבוצה האדומה, המוח הגדול, גורמת לאבדן תאים בשלב הפעיל של ‏הקונפליקט. בשלב הריפוי, הנמקים או הכיבים הופכים לנפיחות והיווצרות של ציסטות. ‏
הקבוצה הצהובה, המוח העתיק, גורמת להיווצרות גידולים במהלך הפעיל של הקונפליקט. במהלך שלב הריפוי ‏הגידול מפורק בעזרת מָייקוֹ-בקטריה (‏Tbc‏) בתנאי שזו כבר היתה נוכחת בזמן אירוע ה-סד”ה. ‏
בעולם הרפואה ניתן להשוות את המערכת האונטוגנטית, בפרט זו של גידולים, לכל המערכות המחזוריות של ‏אלמנטים במדעי הטבע. היא מספקת סקירה כללית מקיפה בְּהֶקְשר לכל הדיסציפלינות הרפואיות. ‏

החוק הביולוגי הרביעי
המערכת האונטוגנטית (של מחזור החיים) של מיקרובים
עד כה התייחסו למיקרובים כאל הגורם למחלות מדבקות מסיבות מובנות בהחלט, מאחר ומיקרובים נוכחים ‏תמיד במחלות מדבקות. תפיסה זו אינה מדויקת מכֵיוַון שאת כל המחלות המדבקות מקדים שלב פעיל של ‏קונפליקט, ממנו התעלמנו.‏

הנקודה בַּזמן בה מתעוררת פעילות המיקרובים לא נקבעת ע”י גורמים חיצוניים (כפי שמניחים בטעות) אלא ‏נשלטת לחלוטין ע”י מחשב המוח.‏
מיקרובים אינם אויבים שלנו אלא עוזרנו הנאמנים. הם מתחילים לעבוד לפי הוראה שלנו, הוראה של האורגניזם ‏שלנו, וכל איבר המשויך לרקמה עוברית מתואם עם המיקרובים המשויכים לאותה רקמה עוברית.‏
כאשר תפקודי האיברים שלנו תוּכְנתוּ לממסרי מוח שונים, תפקודי החיידקים תוכנתו אף הם במחשב המוח ‏שלנו. החיידקים הם “מומחים לעניין” לא רק בתחום האיברים עליהם הם “עובדים”, אלא גם בהקשר לאופן ‏העבודה שלהם.‏
לפי “חוק שני השלבים לכל מחלה” (בתנאי שקיים פתרון לקונפליקט), כל החיידקים “עובדים” ללא יוצא מן הכלל ‏רק בשלב השני, שלב ההחלמה, מהרגע בו נמצא פתרון לקונפליקט ומסיימים כאשר שלב ההחלמה הושלם. ‏מייקו-בקטריה מתחילה להתרבות כבר ברגע אירוע ה-סד”ה אך מתחילה לעבוד רק כאשר הקונפליקט נפתר. ‏הגוף מייצר את כמות המיקרובים המדויקת הנדרשת כדי להרוס את הגידול המיותר כעת. ‏
מיון המיקרובים הוא בתיאום מושלם עם הגיל האונטוגנטי שלהם:‏
פונגי ומייקו-בקטריה (‏Tbc‏), המיקרובים המבוגרים עובדים רק על איברים אֶנִדוֹדֶרִם (‏Endoderm‏) הנשלטים ‏מגזע המוח.‏
מייקו-בקטריה (‏Tbc‏) עובדים גם על איברים מֶזוֹדֶרִם (‏Mesoderm‏) הנשלטים מהחלק העתיק של המוח.‏
בקטריות עובדות על איברים ‏Mesoderm‏ הנשלטים ע”י חלק הצעיר של המוח.‏
וירוסים (אם ישנם) הם המיקרובים הצעירים יותר שעובדים רק על האיברים הנשלטים מקליפת המוח. ‏

יחסנו לחיידקים היה כאל דבר “ממאיר” שחובה עלינו להשמיד. זוהי שטות מוחלטת, אנו זקוקים להם באופן ‏נואש. למעת האמת אנו זקוקים לכל החיידקים הקיימים בסביבתנו, מאחר ואם חיידקים דוגמת מייקו-בקטריה ‏אינם בנמצא מסיבות של היגיינה למשל, הגידולים לא יוכלו להתמוסס בשלב ההחלמה – ולכך השלכות הרסניות ‏על כמה סוגי גידולים.‏

הבה נתבונן על מקרה של קרצינומה בבלוטת התריס: במידה והקונפליקט נפתר והגידול אינו יכול להתמוסס, ‏נוצרת כמות מוגברת של הורמון, תהליך שהינו חסר תועלת מבחינה ביולוגית. או קרצינומה במעי הגס: אם ‏מייקו-בקטריה אינה נמצאת הגידול עלול לגרום לסיבוכים ניכרים ויהיה צורך בניתוח כדי להסירו.‏
כיום אנו מבינים כי לחיידקים תפקיד חיוני ב”תוכנית הביולוגית הייחודית המשמעותית”. החיידקים התפתחו ‏אתנו ולמעננו. הם רכיב הכרחי בחוקי הטבע. מכיוון שלא היינו מודעים לכך, ניסינו בעיוורוננו להשמיד סייענים ‏מועילים אלה בעזרת אנטיביוטיקה ודומיה.‏
המערכת החיסונית שאליה מתייחסים עפ”י רוב כאל מערכת הגנה של הגוף המשמידה תאי סרטן וחיידקים ‏‏”ממאירים” כמו בּקְרָב מכריע, אינה קיימת במובן זה. המיקרובים שלכאורה מחוללים מחלות נעשים מיקרובים ‏א-פתוגניים לפי פקודות המוח, נסוגים לתוך הגוף ויופעלו רק במידה ויהיה בהם צורך. ‏
כל פעולותינו בתור רופאים קונבנציונליים היו הבלים. חוקי הטבע אינם מסוגלים לתפקד במידה ואנו, בתפקיד ‏שוליית הקוסם, מעלימים באקראי כמה גורמים. הרעיון שמיקרובים וגרורות רוחשים בכלי הדם שלנו (היכן ‏שמעולם לא נמצאו) הוא שטות.‏
האגדה על גרורות היא הנחה שמעולם לא הוכחה ואינה ניתנת להוכחה. עד כה לא דווחה ולו תצפית אחת של ‏תא סרטני בעורקי הדם של חולה סרטן. אם תאי הסרטן היו יכולים “לשחות” לאיברים מרוחקים היה עליהם ‏לעשות זאת דרך זרם הדם העורקי מאחר ונתיב כלי דם ורידיים ולימפטיים הוא כלפי המרכז בלבד, הלב למשל.‏
לפי ה”רפואה הגרמנית החדשה”, גרורות-לכאורה (אשר אינן קיימות) הן לעתים קרובות תוצאה של חרדה ‏בתגובה לדיאגנוזה מבהילה (אבחנת הרופא המטפל) כאשר סד”ה חדש מפעיל קונפליקט ביולוגי חדש. ‏
ניקח לדוגמא את המקרה של חולת סרטן השד, אשר בנה נפצע קשה בעת שנפגע מרכב חולף. נניח שלאחר ‏ששהה שלושה חודשים בבית חולים החלים הבן. במידה והאם היא יד-ימנית ניתן יהיה להבחין בגידול בְּשָדַה ‏השמאלי. כעת נאמר לה שבמידה וכל השד לא יוסר “יתפשטו” תאי סרטן ממאירים באזור השד, או שגרורות יגיעו ‏לאיברים מרוחקים. כדי להימנע מכך עליה לקבל כימותרפיה בדחיפות להשמדת התאים הממאירים.‏
האם הצעירה שניצבת בפני דיאגנוזה מזעזעת, התערבות מתוכננת (ניתוח) ואבחנה שלילית, יתכן שתסבול ‏מהלם קונפליקט אחד מהבאים:‏
‏1.‏ ‏”קונפליקט השחתת צורה” שיגרום למלנומה באזור השד שהוסר.‏
‏2.‏ ‏”קונפליקט ערך עצמי ירוד” (“אני חסרת תועלת או ערך בְּמָקום זה”) שיגרום לגידול גרמי באזור השד ‏שהוסר.‏
‏3.‏ ‏”קונפליקט תוקפנות” נגד הצד השמאלי של החזה, במקום בו יערך הניתוח המתוכנן, שיגרום מֶזוֹתֶלְיוֹמָה ‏‏(‏mesothelioma‏) במעטפת הריאות בצד שמאל. ‏
‏4.‏ ‏”קונפליקט פחד מוות” שיגרום להיווצרות גושים בַּרֵיאה (אַדֶנוֹ-קרצינומה). ‏
המלנומה והגושים בַּרֵיאוֹת יופיעו במהירות. מאחר והילד החלים, ה”גרורות המרוחקות” בצידו הימני של המוח ‏הקטן, מה שאנו קוראים “מוקד האמר”, מתרפא אף הוא! וכבר ניתן להבחין בגידול הגרמי ובעודף במעטפת ‏הריאה בשלב ההחלמה, לאחר שנמצא פתרון לקונפליקט.‏
אנו רואים שהאגדה על גרורות היא תיאוריה שאינה מוכחת ואינה ניתנת להוכחה. כך גם המיתוס על כך שתאי ‏סרטן הופכים לתאים מסוג שונה כשהם נעים בזרם הדם (היכן שלא נראו לעולם, כאמור). כמו למשל תאי סרטן ‏המעי הגס שיוצרים גידול דחוס בצורת כרובית במעי (אֶנְדוֹדֶרְם), שעוברים פתאום לעצמות (מֶזוֹדֶרְם) לכאורה, ‏ושם יוצרים כרסום (!) ברקמת העצם (אוֹסְטֶאוֹלִיזִיס). תיאוריה זו היא הבל מוחלט ואינה פחות גרועה ‏מהדוגמטיות של ימי הביניים.‏
מה שעומד לויכוח הוא לא הקיום של קרצינומה מדרגה שניה או שלישית, אלא הפירוש לעובדות.‏

כנ”ל לגבי סימני גידולים לכאורה. מאחר והרפואה הקונבנציונלית לא מבחינה בין השלב הפעיל של הקונפליקט ‏לשלב ההחלמה של המחלה, פיתחו סימנים שמראים ערכים גבוהים בשלב הפעיל של הקונפליקט, או בשלב ‏אחר בתהליך ההחלמה. כתוצאה מכך, עובדות נכונות מובילות לדיאגנוזות שגויות. כל “סימני תהליך ההחלמה” ‏היו יכולים בעצם להיקרא “סימני חיוניות”.‏

החוק הביולוגי החמישי
תמצית
יש להבין כל מחלה-לכאורה כּחֶלֶק מ”תוכנית ביולוגית ייחודית משמעותית” אבולוציונית.‏
החוק הביולוגי החמישי הוא למען האמת התמצית. הוא הופך את כל רעיון הרפואה על ראשו. כשאנו מסתכלים ‏על שלושת הרקמות העובריות בנפרד, אנו מבינים שיש להן משמעות מבחינה ביולוגית ולמעשה מה שאנו ‏מכנים בשם “מחלה” אינו טעות שטותית של הטבע שיש להלחם בה, אלא שכל מחלה היא אירוע בעל משמעות. ‏כשאנו מבינים שכל המחלות לכאורה אינן “ממאירות” ואינן כישלון של הטבע או עונש מאלוהים, אלא חלק ‏מ”תוכנית ביולוגית ייחודית משמעותית” (‏MSBP‏), תוכנית זו נעשית משמעותית ביותר.‏
ניקח לדוגמא גידול סרטני בשד המלוּוה בצמיחת בלוטות מואצת ברקמת השד בשלב הפעיל של הקונפליקט. ‏המטרה הביולוגית היא בפירוש לעזור, למשל לספק לתינוק פצוע יותר חלב. גוף האם מנסה להתמודד עם ‏המצב. כל עוד הקונפליקט פעיל, הגידול ימשיך לגדול כדי לשמור על ייצור חלב מוגבר. במקרה זה, המשמעות ‏הביולוגית טמונה בשלב הפעיל של הקונפליקט. ‏
בארצות הנאורות כביכול תהליכים כאלה קורים לרוב כאשר האם אינה מיניקה. אם אישה שאינה מיניקה סובלת ‏מקונפליקט דאגת-אם/ילד, הגידול שמתפתח בשד מחקה את מטרת ה”רצון-לספק-עוד-חלב” לתינוק גם כשהילד ‏כבר אינו פעוט. ‏
מצב זה שונה מקונפליקט מים-או נוזל (מזודרם המוח הקטן): במהלך השלב הפעיל של הקונפליקט נראה ‏הִנַמְקוּת ברקמת הכליה ויתר לחץ דם, שמשרתים מטרת פיצוי על הרס רקמת הכליה ובכך מבטיחים את ‏הפחתת הכמות הדרושה של שתן וחומרים משתנים. במהלך שלב ההחלמה נוצר באזור הנמק חלל שמתמלא ‏במים. תופעה זו נקראת ציסטה כלייתית. התאים בתוך הציסטה משתכפלים בקצב קבוע. בסוף תהליך זה, לאחר ‏כתשעה חודשים, נוצרת ציסטה קשה בעלת מערכת אספקת דם עצמאית. הציסטה שהחלה כגידול שהסתפח ‏לרקמה סביבו, מופרדת לבסוף ומשתתפת בייצור שתן בכליה. במקרה זה, המשמעות הביולוגית טמונה בשלב ‏ההחלמה – בשיפור תפקוד הרקמה המעורבת.‏
ל-‏MSBP‏ (תוכנית ביולוגית ייחודית משמעותית) יש מטרה ביולוגית בעלת משמעות, או שה-‏MSBP‏ מנסה ליצור ‏דבר מה בעל משמעות ביולוגית. המשמעות הביולוגית, כפי שראינו, מתקיימת בשלב הפעיל של הקונפליקט או ‏במהלך הריפוי. לטבע יש יכולת להוציא את שניהם אל הפועל אך תמיד בהתאם לקבוצת הרקמה העוברית ‏המתאימה. ‏
במצבי קרצינומה בה שולט המוח הגדול, המטרה הביולוגית טמונה בשלב הפעיל של הקונפליקט. בניגוד ‏להתרבות תאים באיברים שבשליטת המוח העתיק, התרבות תאים בשלב הריפוי הוא תהליך מתקן בו מתחדשת ‏הרקמה הקשקשית האֶפּיתֶלִית (רקמה צפופה המרפדת משטחים בגוף). מאחר ותהליך זה לא הובן, הפיצוי ‏באזור נמקי או כיבי בשלב ההחלמה, התפרש אף הוא כסרטן או סָרְקוֹמָה (גידול ממאיר).‏
זו הסיבה שלא היה בידינו להבין את הטבע האמיתי של סרטן כל עוד הֶקְשֵרִים אלה לא הובנו, בעיקר תחום ‏המהפכני של פיתוח תוכניות התגובה לקונפליקטים שלנו. ‏
‏”הרפואה החדשה” הפכה הכל על פיו, שום דבר אינו נכון עוד – פרט לעובדות.‏

לא רק ש-‏MSBP‏ היא בעלת משמעות ביולוגית ספציפית, גם לצירופי תוכניות ‏MSBP‏ ייחודיות שונות – כמו ‏ב”קונסטלציה סכיזופרנית” – קיימת מטרה ביולוגית, “משמעות מעבר למשמעות”. לכל האמור לעיל אין כל קשר ‏לרוחניות, אידיאולוגיה או לעל-טבעי, אלא פירושו בפשטות שהטבע פותח עבור הפרט פֶּתַח למימד חדש אשר ‏מאפשר להתגבר על מצבים שנראים חסרי תקווה. בנוסף, “הרפואה הגרמנית החדשה” מציעה דרכים חדשות ‏להתמודדות עם הפרעות מנטליות (פסיכוזות).‏
החוק החמישי משלים את “הרפואה הגרמנית החדשה”. לראשונה אנו מסוגלים להבין בכל הצניעות, שלא רק ‏שבטבע קיים סדר תמידי, אלא שלכל תהליך ותהליך בטבע ישנה משמעות. מתוך יראת כבוד אנו מכירים בכך ‏שהתופעות להן קראנו “מחלות” אינן טעויות חסרות הגיון של הטבע שאנו נדרשים לתקן בתפקידנו כשוליית ‏הקוסם, אינן ממאירות ואינן פתולוגיות. ‏

טיפול ב”רפואה הגרמנית החדשה” מצריך הגיון בריא. באם מדובר בסרטן או מחלות-כביכול אחרות (שנבצר ‏ממני לסקר את כולן בזמן הקצר שלרשותי), טיפול מתחיל בהורדת רמת הפאניקה של הפציינט ע”י הסבר ‏ה”קונטקסט” (מהלך והתפתחות המחלה), אליו ניתן להניח שהוא כבר מודע. טיפול ב”רפואה הגרמנית החדשה” ‏מנוגד לחלוטין מהטיפול ברפואה הקונבנציונלית: “לא נוכל לעזור לך יותר; נותר רק הקרנות או כימותרפיה; ‏נאלץ לתת לך מורפיום; יש לחתוך את הרקמה הבריאה.”‏
טיפול בהקרנות, לפי ה”רפואה הגרמנית החדשה” הוא חסר ערך לחלוטין מאחר והוא מתבסס על התיאוריה ‏לפיה יש להעלים את הסימפטומים כדי למנוע גרורות.‏
כימותרפיה, האגדה שהיא תורמת לריפוי היא ההונאה הגדולה ביותר בהיסטוריה הרפואית. לאנשים העומדים ‏מאחורי עינוי כימי זה מגיעה אנדרטה בגיהינום. הכימותרפיה, ריפוי בעזרת רעל שאמור למנוע התרבות תאים ‏הוא שווה ערך לגירוש שדים. ידוע היטב שרעלים אלה הורסים את מח העצם ופוגעים באיברי המין, ועלולים ‏לגרום עקרות באופן זמני או קבוע. ‏
לטיפול כימותרפי-כביכול אין כל השפעה על גידולים הנשלטים מהמוח העתיק (הקטן), מכיוון שהתרופה הרעילה ‏מגבירה את ה-סִימְפָּתִיקוֹטוֹנוּס (‏sympathicotonus‏) ולכן מאיצה את צמיחת הגידול כך שזה תהליך נפשע ‏בבירור. לטיפול בגידולים הנשלטים מהמוח הגדול (החדש) כימותרפיה היא בפירוש אידיוטית. בוודאי שניתן ‏לעצור כל תהליך ריפוי באופן מיידי בעזרת כימותרפיה (ולשלם בהידלדלות מח העצם) ולא משנה איזה חלק של ‏המוח שולט במחלה. אך ה”הצלחות” לכאורה הן תוצאה של מניעת תהליך הריפוי של מה שהרופאים ‏הקונבנציונליים מתייגים כ”ממאיר”.‏
עם סרטן בתעלות השד למשל, כימותרפיה מסוגלת לעצור את התנפחות השד המחלים. אך כל שהופסק הוא ‏תהליך ההחלמה, בהתבסס על אשליית עצירת התפתחות הגידול, שבעצם אינו גידול כלל.‏
ומה עם ההשפעה של כימותרפיה והקרנות על המוח?‏
העוצמה הייחודית של מוחנו בהתמודדות עם קונפליקטים ביולוגיים מבוססת על היכולת לרפא את ה-‏HH‏ ‏‏(פגיעה מוחית). כפי שידוע לנו, המוח מסוגל לעשות זאת ע”י שיוֹצֶר בצקת במוח בשלב ההחלמה. עם הבצקת ‏תאי המוח מתמתחים ובמלים אחרות, ה-‏HH‏ מתנפח. עם כימותרפיה או הקרנות הריפוי נפסק והאזור הנפוח ‏במוח מצטמק. הבצקת נעלמת אך ה-‏HH‏ בהחלט לא נרפא. ‏
לאחר סיום סידרת כימו או הקרנות האורגניזם מנסה מייד לעורר שוב את תהליך הריפוי, כלומר מתחיל למלא ‏מחדש את ה-‏HH‏ בנוזל בצקתי. עם כל טיפול כימו או הקרנה הסינאפסות (הַקשרים בין תאי העצב) מתמתחים ‏ושוב מצטמקים. תהליך זה גורם לבסוף ל”אפקט האקורדיון” המסכן חיים.‏
ניתוחים, ה”רפואה הגרמנית החדשה” אינה פוסלת באופן גורף. יש להשתמש בשכל הישר לגבי כל ניתוח.‏

מורפיום הוא קטסטרופה לכל חולה. הטבע לא צפה התערבות כזו. מאחר ומורפיום ונגזרותיו נגישים, נדמה לנו ‏שניתן לעצור את הכאב ובאותו זמן להחלים. זוהי הנחה שגויה מכיוון שהמורפיום יוצר שינוי בכל המוח, ישנה ‏הרעה במצב רוחו של הפציינט וללא כוח רצון הוא מניח לעצמו “להיות מורדם למוות”.‏
תרופות, לרפואה הקונבנציונלית אין עליהן בלעדיות. ה”רפואה הגרמנית החדשה” עושה שימוש בתרופות על ‏מנת למנוע סיבוכים במהלך ההחלמה הטבעית. כל תרופה בעלת השפעה סימפטומטית חיובית תסופק לפציינט ‏לתועלתו כשהקריטריון הקובע הוא, האם הרופא היה מספק תרופה זו לאישתו שלו. ‏
העובדה שלפציינטים של ה”רפואה הגרמנית החדשה” אשר עדיין לא קיבלו טיפול אחר יש סיכויים גבוהים ביותר ‏להחלים, מדברת בעד עצמה.‏
על הרפואה הקונבנציונלית שמתהדרת ביתרונות המדע, לקחת צעד אחורה ולשאול עצמה האם לא נטשה את ‏דרך מדע הטבע האמיתי לפני זמן רב. אך העובדה שחוקי טבע בסיסיים מתבררים עתה לראשונה (כפי שקורה ‏בתחומים נוספים של מדעי הטבע) מעניקה לרפואה הזדמנות מיוחדת במינה להפוך למדע טבע במובן האמיתי ‏ביותר של המילה.‏

הערות סיכום
למשתתפי קונגרס זה היו כוונות טובות כשהציעו מועמדותי לקבלת פְּרָס אַסְטוּרְיָה. הנני אסיר תודה על ההכרה, ‏אך במתן פרס, ידידים יקרים ועמיתים מהעַבָר, קיימים תמיד שני צדדים: מעניק הפרס ומקבל הפרס.מכל מקום, ‏‏”פרס אסטוריה לרפואה” נושא חוב כבד: באפריל השנה הפרס הוענק לפרופסורים גָאלוֹ ו-מוֹנְטֶנְיֶיה עבור ‏ה”גילוי” לכאורה של “וירוס האיידס” אשר במציאות אינו קיים. קיומו של וירוס ‏HIV‏ אצל חולי איידס לא הוכח ‏מעולם. מוֹנְטֶנְיֶיה עצמו הודה בקונגרס בברצלונה לפני 10 שנים כי מעולם לא הבחין בקיומו של וירוס איידס. ‏כעת הוא משקר לעצמו ומרשה לעצמו לקבל פרס.‏
הארגומנט העיקרי נגד “איידס” כמחלה הם מִמְצַאֵי המערכת האוֹנְטוֹגנטית של גידולים והמערכת האונטוגנטית ‏הנגזרת של מיקרובים. איש לא הבחין מעולם בסימפטומים אופייניים אחרי מה שמכוּנֶה זיהום ‏HIV‏ שלרוב ‏מקושרים עם חצבת ואדמת. כשאדם נבדק ונמצא שאינו נושא ‏HIV‏ ולאחר מכן חלה בסרטן, סרקומה, דלקת ‏ריאות, שלשול, שחפת, הרפס וכל סימפטומים או הפרעות נוירולוגיות אחרות, לרוב יתייחסו אליהן כאל מחלות ‏רגילות, לפי התפיסה הרווחת. אך אם היה מסתבר כי אותו אדם נושא ‏HIV‏ אזי היו מתייחסים אליהן כאל תסמיני ‏איידס “ממאירים” או אפילו “גרורות איידס” ומובילים למותו המיוסר והבלתי נמנע של “חולה האיידס”. סביר ‏להניח שיש קשר למצבו הנפשי של הפציינט אם הוא נעשה מאד חולה אחרי ששמע שהוא נשא איידס.‏
האם אף רופא לא מסוגל להבין מה קורה לפציינט שמתמודד עם דיאגנוזה מזעזעת כזו? והאם אין זה מוזר ‏ש”איידס” שנחשבת למחלה נגיפית, מתפתחת באופן שונה לחלוטין מכל מחלה נגיפית אחרת? פעמים רבות ‏כשמתקבלת תוצאה חיובית בבדיקת נוגדנים, מתייחסים כאילו החולה התגבר עליהן.‏
עליכם לסלוח לי, אך אני אדם מאד מעשי. בהחלט מעניין לנהל שיחה תיאורטית על “איידס”, אבל בינתיים אנשים ‏אומללים חווים אימה ומתים מ”איידס” בדומה למה שקורה עם סרטן. האנשים שאינם מעונינים בפרסום ‏הקונטקסט וההקשרים האמיתיים של מחלות סרטניות ואלה שכלאו אותי, הם אותם אנשים שעומדים מאחורי ‏תפיסת ה”איידס” כמחלת כשל חיסוני וכבדרך אגב תוקעים את המסמר השני – אחרי הסרטן – בארון המתים של ‏פציינטים “נידונים למוות”, וגם מזכים לבסוף את העבריינים בכוח נוסף. ‏
נא סלחו לי, אך אני חש שאיני שייך לקבוצת מדענים כזו. אך איני מעוניין לסגור את כל הדלתות – למען רווחת ‏הפציינטים שלי והפציינטים שלכם. לאחר דיונים ארוכים החלטתי לקבל את הפרס בכפוף לתנאים הבאים:‏

‏1.‏ תינתן לי רשות רשמית לעבוד במקצועי כדוקטור לרפואה.‏
‏2.‏ יותר מזה, רשות מחודשת זו תאפשר לי לעבוד ב”רפואה הגרמנית החדשה” – דיסציפלינה שאומתה ‏ב-30 אישורים רשמיים.‏

חבריי וכל מי שמכיר אותי יאשרו שאיני מגלומן או יהיר אלא אדם צנוע ונדיב. אם הייתי מקבל פרס זה בגאווה ‏ומבלי שאבטיח שהפציינטים שלי יזכו בתנאים הטובים ביותר, הייתי רואה בכך בגידה אולטימטיבית בהם.‏
משהו חייב לקרות כעת!‏
עלינו לפעול!‏
האחריות היא של כולנו!‏
הבה נתעורר ונשתף פעולה כדי לשים קץ לפשע זה.‏

זהו מה שאבקש מכם!‏