077-2341504
argaman@netvision.net.il

אני חייבת להביא כאן את סיפור גלגול השלג האחרון שבו השתתף בעלי, ולכן רצוי שתחילה אסביר מה זה…

גלגול שלג הוא סוג של עינוי שהופק בכתובים עבור גברים במיוחד, שבו צריך להתגלגל כמו על דשא ביום קייצי – אבל על שלג ביום חורפי. זו דרך למחוק חטאים מהרשימה שבספר הספרים… ולהלן תיאור הפעולה כפי שהוא מובא בכתבי האר”י הקדוש:

השלג שתבחרו חייב להיות בתולי, כזה שלא דרכו עליו מעולם, והגלגול בו צריך להיות בעירום מלא.

זה כבר אומר שקפאו, התיישרו ונשרו כמה איברים חיוניים.

בעודכם עומדים ערומים ומרימים את הידיים למעלה (כדי לגרום למגע עם השלג בכל איברי הגוף) – נופלים אפיים ארצה על השלג. לאחר הנחיתה על הפנים והאפיים, מתגלגלים ימינה שלושה גלגולים מלאים ואחר-כך שמאלה שלושה גלגולים, נעמדים, מוצאים חלקת שלג בתולית נוספת, ושוב כל הסיפור, סך הכול שלושה סטים כאלה. גלגול שלג בעירום מלא כדאי שיתבצע בלילה, כדי שאף אחד לא יראה לך. ובינינו, חוויה כזו בחושך ובקור של לילה מוחקת יותר חטאים…

החוויה:

בחו”ל זה פשוט – פותחים את דלת הבית, מתגלגלים בשלג, וחוזרים פנימה למקלחת חמה וקמין בוער. אבל בארץ ישראל, השלג מתרכז בעיקר בחרמון ובסביבותיו, ואין מאגרי שלג ראויים ורכים הנשמרים לתקופה ארוכה של יותר מיום או יומיים.

קיבלנו הודעה שיש ערימת שלג נאותה בסביבות מג’ד-אל-שמס שלרגלי החרמון. אי לכך יצאה לדרכה באישון לילה חבורה של שנים-עשר גברים בשלושה רכבים, בחיפוש אחר השלג הנכסף. לאחר נסיעה של שעה וחצי בקור של מינוס ארבע מעלות נמצאה חלקה טובה לשימוש.

הרעיון הוא לפרושׂ על השלג בד יוטה, לעמוד עליו, לפשוט את הבגדים, ולבצע את מה שהסברתי קודם – שלושה גלגולים לכל צד, שלוש פעמים. ולכן, שנים-עשר גברים עירומים עמדו על בדי יוטה במרחקים שווים זה מזה, בחשיכה מוחלטת ובקור נוראי, והתחילו את הגלגול שלהם. לאחר שקמו מגלגול אחד הם חיפשו חלקת שלג בתולית חדשה, אך אז הסתבר שכולם דרכו על הכול.

אין יותר בתולי.

אז התחילה ריצה קלה בקבוצת עירום לעבר האופק לחיפוש חלקה חדשה. יריעת היוטה נשכחה במקום של הגלגול הראשון.

בשלב זה (כך סיפר בעלי), את כפות הרגליים לא מרגישים כלל ויש נימוּל עז עד הברכיים. על כפות הידיים לא מדברים בכלל, כי הן כאילו לא מחוברות לגוף הזה, ובכלל יש תחושה שהגוף שרוט כולו מהשלג ומהקור.

בדיוק ברגע השיא הזה, של התרוצצות נודיסטים יחידים, עברה מפלסת שלג באמצע החושך.

אתם יכולים לדמיין את המחזה שראה הנהג בכביש נשכח ברמת הגולן?

גברים רצים עירומים בשלג, ובכל פעם נוחת מישהו אחר לשלג לאחר שהרים ידיו בכניעה, כמו במשחק שוטרים וגנבים. הנהג לא עצר חס וחלילה, אלא פתח את החלון וצעק אל תוך הלילה, “מ-ג’-נ-י-ן!”, שזה “משוגעים” בערבית. כמובן שבני החבורה שלנו החלו עכשיו לרוץ כשידיהם על מבושיהם, שהנהג לא יראה להם…

ולאחר שהכול הסתיים, כל אחד ניסה למצוא את הבגדים שלו בחושך, על בד היוטה בנקודת המוצא. חלק החליטו לוותר וחזרו בלי…

אבל הנורא מכול הוא לנסות להתלבש: האצבעות הפכו מִקשָׁה אחת ולא ממש צייתו להוראות ששלח אליהן המוח, מכיוון שלא הייתה בהן זרימה של דם. אפשר היה להרים את התחתונים בעזרת שתי אצבעות מאובנות פרושות כמו מלגזה, אבל אי-אפשר היה לפתוח אותם ללבישה, שלא לדבר על להכניס אל הפתח המתאים את הרגל שכבר לא שייכת לך.

מה עם פרטי לבוש קטנים יותר כמו גרביים? אווץ’…

ואז גם את הידית של דלת המכונית אי-אפשר היה לפתוח כי האצבעות כבר לא התאימו לחריץ כל כך צר, אך בעזרת תושייה, יצירתיות וקצת הפשרה הם נכנסו בסוף לרכבים. יש המסבירים כי קירוב הידיים בהתלהבות לפתחי החימום של הרכב כואב המחץ במצב כזה…

בעלי, שהפך לצדיק בִּן לילה, חזר הביתה בארבע לפנות בוקר ולא דיבר יומיים שלמים. התייחסנו לשקט הזה כהתבוננות פנימית עמוקה…

ברוך שעשני כרצונו.

 

כתבה: מיכל בוקר-שרגני עבור “צחוקו של יום”

כל הזכויות שמורות©

 

תגובה אחת ל- גלגול שלג

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Comment moderation is enabled. Your comment may take some time to appear.